שנתיים של געגוע
שנתיים חלפו מאז היום הנורא ההוא, שנתיים של געגועים. ביום הזיכרון לאירועי השבעה באוקטובר, שנערך ב־16 באוקטובר 2025, עלו לקברה של עמית בבית העלמין במושב מזור בני משפחתה, חבריה, אוהביה ומוקיריה הרבים, שהגיעו לחלוק לה כבוד ולתמוך במשפחה.
על ההזמנה לאזכרה, שנצבעה בצבעי אדמה ושמיים ועליה תמונתה מאירת הפנים של עמית ברגע של משובה, נכתב:
"ישנם דברים שלא יחלוף עליהם הזמן
וישנן אהבות שלא יישכחו לעולם
האור שלך ימשיך ללוות אותנו לעד".
לא נותרה עין יבשה כשהשיר "פרי גנך" התנגן ברקע, ומילותיו של ג'קי ליד מצבת בתו קרעו את הדממה. הרב שניאור ניהל את הטקס המכובד וג'קי, מיכל ואורי הקריאו את הפסוקים לעילוי נשמתה של עמית, שהכילו את אותיות שמה ואת המילה "נשמה". על שולחן פינתי הונחו דפי טקסט שהכילו את הפסוקים שהוקראו וכן סיכות הנושאות את דמותה של עמית ועליהן נכתב: "ללמוד מכל חוויה ותמיד להיות טוב יותר".
הרב שניאור סיפר שראה באותו הבוקר את המשאית של מאפיית "עמית" בשכונה, ושיווה בנפשו כי ייתכן שרוחה של עמית מלווה את האירוע ומוסרת דרישת שלום מהעולם שמעבר לענן.
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שנערך ב־21 באפריל 2026, בחרה מיכל לשתף מחשבה על החיבור הבלתי נתפס בין שני דורות במשפחתה, וכך אמרה:
"יש מקומות בעולם שסופגים לתוכם זיכרון, כאילו האדמה עצמה שומרת את סיפורם של מי שנפלו עליה. בשערי עזה, במרחק קילומטרים בודדים זה מזה, ובמרחק של כמעט 70 שנה, נקשר גורלה של משפחתנו פעמיים: פעם אחת אז, כשסבא מיכאל נפל בקרב, ופעם נוספת, שנים רבות אחר כך, כשעמית שלנו נרצחה לא רחוק משם.
סבא מיכאל, לוחם חיל ההנדסה והצנחנים ששרד את מלחמת העולם השנייה ועלה ארצה מפולין לבנות ולהיבנות, נפל בקרב בשערי עזה בשנת 1955. עמיתי, נינתו שמעולם לא זכה להכיר, נקטפה מאיתנו באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר 2023, כשהלכה לחגוג את החיים. באותו מרחב, באותה אדמה, הגורל התאכזר למשפחתנו פעמיים.
מדי שנה, מאז ומתמיד, נהגנו להיפגש כל המשפחה ביום הזיכרון ליד קברו של סבא בקריית שאול. אולם בשנה שעברה, מתוך ידיעה שמעתה בכל יום הזיכרון נהיה ליד עמיתי במושב מזור, השארנו לו מכתב ותמונת קנבס גדולה, דרישת שלום והתנצלות. "אנחנו נמצאים כעת על קברה של עמיתי, נינתך האהובה", כתבנו לו. סיפרנו לסבא על עמית, שמעולם לא הכיר, ועל כך שמצאה את מותה קילומטרים ספורים מהמקום שבו הוא נפל.
השארנו את התמונה שם, על המצבה. שני דורות נפגשו בנסיבות שאי אפשר לתפוס. סבא מיכאל שהגן על הגבול, ועמיתי שהייתה אמורה פשוט להיות בטוחה בתוכו. עכשיו הם שזורים זה בזה בתוך הסיפור של המשפחה שלנו."
נוחי על משכבך בשלום, עמית אהובה, את בליבנו לעד!
דרום אמריקה - עצות שימושיות
חברותיה של עמית לטיול נתבקשו לספר על מקומות וחוויות משותפות שהיו להן עם עמית כדי לפרסם את הדברים לטובת מטיילים עתידיים, שיוכלו ליהנות מעצותיהן השימושיות. נראה כי זו דרך נהדרת להנציח את עמית, שאהבה כל כך לטייל. המשפטים שכתבו חברותיה מתמצתים את גישתה של עמית לחיים, והמוטיב שחוזר בהם הוא החיוך, השמחה וההומור כמעגל של טוב.
לגלויה, שנארזה באהבה, נוסף מחזיק מפתחות שבצידו האחד נחרט שמה של עמיתי על לב בעל שתי כנפיים פרוסות אלעל ומעליו תאריך מותה. בצידו השני כתוב: "חיוך וגישה הם עניין של בחירה. הדרך הטובה ביותר זה לחיות את החיים בחיוך". זו הייתה התכונה הבולטת ביותר של עמית – החיוך התמידי, שלא מש משפתיה עד יומה האחרון.
25.9.2000 — 7.10.2023
אהובה על הוריה מיכל וג׳קי, ועל אחיה אורי ויהלי
״לנצח אנגנך.״