הסיפור שלה
ילדת טבע מראשון לציון
עמית — עמיתי — בתם של מיכל וג׳קי יעקב, נולדה ביום כ״ו באלול תש״ס, אחות בכורה לאורי ויהלי. היא גדלה בראשון לציון בשכונת ״פרס נובל״, ילדת טבע יפהפייה, אהובה ומוכשרת.
מגיל צעיר התחברה לשירה אילון; הן למדו יחד מהגן ועד התיכון, הפכו לחברות נפש, ואף טיילו יחד את הטיול הגדול לדרום אמריקה אחרי הצבא.
סבתא אילנה, אימה של מיכל, קיבלה אותה לזרועותיה בחדר הלידה. ״סבתא, קבלי מתנה״, אמר לה ג׳קי. מאותו רגע היא באה לבקר אחת לשבוע, שנים ארוכות, ובכל פעם עם מתנה.
כשהעירו לה שלא כדאי לבסס קשר על מתנות, ענתה: ״אני סבתא של מתנות״.
״כי סערת עליי״
כשעמית נולדה, בחר אביה, ג׳קי, שיר שילווה את המשפחה — ״פגישה לאין קץ״ של נתן אלתרמן.
שורה שאב צעיר אמר לתינוקת שזה עתה נולדה לו.
״כי סערת עליי, לנצח אנגנך.״
נתן אלתרמן, ״פגישה לאין קץ״
עשרים ושלוש שנה אחר כך, אותן מילים נחרתו על מצבתה, על ויטראז׳ בבית כנסת, ועל הספר שכתבה משפחתה לזכרה.
״כבר במשפט הראשון יש משהו חזק, עוצמתי ולא מתפשר, שיימשך לעולם. זו בדיוק ההרגשה שחשתי לילדיי ולמשפחה הצעירה. אני חוזר לשיר הזה ולאותה הבטחה גם ובייחוד בשעתנו הקשה ביותר.״
— ג׳קי יעקב, אביה של עמית
תלמידה
עמית למדה ב״מקיף י״א״ במגמת מחשבים וסייבר, 35 יחידות לימוד. חברתה רותם מתארת אותה כ״תלמידה גרועה והכי טובה שיש״ — ציונים גבוהים שיצאו לה בקלילות, לצד החלטה מוחלטת לא להגיע לשיעורי כימיה, כי הדיקציה של המורה צרמה לה.
היא למדה את החומר לבדה וסיימה חמש יחידות בציון טוב.
רז, שעבדה איתה במסעדה על החוף, לא הצליחה להבין איך עמית פותרת תרגילים במתמטיקה באמצע משמרת. ״עמית ידעה ליהנות מהדרך, ולא רק מהמטרה״.
מנהיגות ושירות
עוד בתיכון הצטרפה עמית ל״אחריי — נוער מוביל שינוי״, עמותה חינוכית־חברתית שמצמיחה מנהיגות צעירה ומעודדת מעורבות חברתית.
אימה סיפרה שהשנה הזו הייתה משמעותית עבורה, חישלה אותה והעמידה אותה בפני אתגרים רבים — וחלק מבחירתה להתגייס לשירות משמעותי כמדריכת איסוף קרבי.
״היא כל כך התרגשה. תמיד הייתה חדורת מטרה, אופטימית, חייכנית, מנחמת, צחוק מתגלגל — יפה מבחוץ אבל יפה יותר מבפנים.״
— מיכל, אימה של עמית
כשהגיע הזימון ליחידה 8200, הוריה שמחו. עמית רצתה תפקיד שיש בו אנשים, לא מסך.
ג׳קי ביקש שתשוחח עם חבר שלו, בוגר היחידה; היא הקשיבה לו שעה שלמה, בריכוז מלא. בסוף אמרה לאביה שהסוף היה ידוע מראש — היא הקשיבה מתוך כבוד, אבל ההחלטה התקבלה עוד קודם.
ביומה הראשון בצבא התקשרה הביתה וביקשה: ״תוציאו אותי מפה״. היא סיימה את הטירונות כחיילת מצטיינת.
מה שאהבה
עמית אהבה לרקוד. היא למדה אקרובטיקה אווירית — תרגילים על בד תלוי, מעולם הקרקס — וכשטיילה בעולם קשרה את הבד לעצים ושלחה הביתה תמונות.
מוזיקה ליוותה אותה בכל מקום: רמקול מובנה בגב המיטה, רמקול ורוד נייד שנכנס איתה למקלחת, אוזניות בבית שבגללן לא תמיד שמעה כשדיברו אליה. R&B, ראפ, ומוזיקה לטינית שבה התאהבה בדרום אמריקה.
ואת הים, ואת הגובה: צלילה — שלושה כוכבים, את השני קיבלה במקסיקו — גלישת גלים, רכיבה על סוסים ברכיבה אנגלית, סנפלינג, צניחה חופשית, טרקטורון אוויר. את רוב אלה עשתה עם אביה.
העולם הגדול
בתום השירות עבדה בעבודות שונות וחסכה כסף לטיול הגדול. בתחילת 2023 יצאה לדרום ולמרכז אמריקה, שם חוותה חוויות מדהימות — טיפסה על הרי געש, רכבה על סוסים, גלשה, צללה, ונהנתה מכל רגע.
בעלת החיוך הכובש, היא הכירה אנשים רבים שסיפרו כי נגעה בהם והותירה בהם חותם: חייכנית ואופטימית, מתחברת לכולם בקלות, תמיד אכפתית כלפי האחר, מביאה אור לכל מקום, עם המון רגישות ועדינות.
לעמית היו חלומות רבים. אחרי הטיול נרשמה ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטה, ואמורה הייתה להתחיל בנובמבר 2023.
עד גיל 23 הספיקה להגשים הרבה — טיילה בארץ ובעולם עם המשפחה ועם מעגל חברים שהלך והתרחב, התנסתה בכל טיול בספורט אקסטרים ייחודי, אהבה לרקוד וליהנות ממוזיקה טובה.
״במהלך הטיול בדרום אמריקה עשו הבנות חשבון כמה כסף נשאר להן. למחרת נפגשו לארוחת בוקר ועמית סיפרה שאזל לה הכסף. חברה שאלה — ׳מה קרה, הרי הייתי איתך׳, ועמית ענתה: ׳בערב, כשישנתן, קניתי אוכל לתינוקות כי ראיתי כמה הם רזים וכמה חסר להם׳. זו הייתה התמצית של עמית. בנתינה.״
— ג׳קי יעקב, אביה של עמית
וכשחזרה, ביקשו מחברותיה לטיול לכתוב עצות למטיילים הבאים. לגלויה שהודפסה צורף מחזיק מפתחות, ועליו: ״חיוך וגישה הם עניין של בחירה. הדרך הטובה ביותר זה לחיות את החיים בחיוך״.
הספר
בספטמבר 2026 יצא לאור ״לנצח אנגנך״ — ספר שכתבה המשפחה לזכרה של עמית, בליווייה של טלי הכטמן. הוא נפתח במילים שכתבו לה הוריה ואחיה:
״הספר הזה אינו רק זיכרון. הוא הזמנה להמשיך לפגוש אותך — דרך הסיפורים, התמונות, האנשים שאהבו אותך, והאהבה שממשיכה להתקיים.״
— אימא, אבא, אורי, יהלי, משפחה וחברים
25.9.2000 — 7.10.2023
אהובה על הוריה מיכל וג׳קי, ועל אחיה אורי ויהלי
״לנצח אנגנך.״