זוכרים את עמית
לעמית היה קעקוע של חיצים מוצלבים על ידה, המופנים כלפי המרפק. עמית אומנם בחרה בו באקראי, ולא הייתה לו משמעות מיוחדת עבורה. עם זאת, מבדיקה שנערכה בדבר הסמליות של הקעקוע עולה כי חץ מלמד על דיוק, חיפוש האמת והיכולת לבחור את המטרה הנכונה ולעקוב אחריה, למרות כל הקשיים והמכשולים, מתוך קיום הרמוני. החץ מסמל רוגע, נחישות, שליטה עצמית, כושר המצאה ויציבות. חיצים מוצלבים משמעם ידידות חזקה וחיבור של גורלות. נדמה, כי גם אם עמית בחרה את דוגמת הקעקוע באופן מקרי לחלוטין, ייתכן כי הייתה כאן יד מכוונת שהביאה אותה לבחור בקעקוע התואם את מידותיה הטובות.
לאחר מותה של עמית, קעקעה מיכל את אותו קעקוע על ידה, כדי לחוש את בתה קרובה. גם גיל, אחיה של מיכל, ושגב ושירה, בני דודתה, קעקעו על ידיהם את אותו סימן ואילו גיל אחיה של מיכל הוסיף מעל הקעקוע את תאריך ה־7.10.2023. רינת, אחותו של ג'קי, קעקעה על זרועה את המשפט: "עמיתי לנצח אנגנך 7.10.23".
על ירכה קעקעה עמית אִמרה בצרפתית שמשמעותה "פשוט לחיות". המשפט הזה אפיין מאוד את עמית, שזרמה עם החיים בקלילות וחוותה אותם כאן ועכשיו.
ג'קי קעקע על כתפו את ציור עוף החול, כשבכנף העליונה שזור השם "עמית". ביהדות, סמל עוף החול (Phoenix) הוא בעל משמעות ייחודית. האגדה מספרת שעוף החול היה בין בעלי החיים שנכחו בגן העדן בזמן חטא אדם וחוה. כאשר הם אכלו מעץ הדעת, כל החיות היו אמורות להיענש על כך. אולם, עוף החול לא השתתף בחטא, ולכן קיבל את הברכה לחיי נצח. על פי המסורת, עוף החול חי זמן רב וקם לתחייה מעצמו, בלי שימות מוות טבעי. הוא מסמל תקווה אחרי אובדן ומוות ומרמז שאסור להתייאש, אף פעם.
ג'קי מציין כי הביטוי "ארשתיך" נובע מהמילה ארשת פנים – שלא תמוש מעיניי לעד ארשת הפנים של עמיתי. ובהשאלה מהמקורות, "וארשתיך לי לעולם" – אִמרת קידושין בין בורא עולם לעם ישראל. וכך הוא מספר: "מבחינתי, עמית נשארה איתי ואיתנו. אני מתקשר איתה בדרכים שלנו. לי ברור שהיא שם, מחייכת 'מעבר לענן', ואני ממשיך להיות אבא שלה. עמית רוצה שהמשפחה שלה, שהיא כל כך אוהבת, תמשיך הלאה עם הראש למעלה, ואני מקיים את צוואתה".
קעקועים לזכר עמית
מיי קעקעה על גופה את החיוך של עמית – חיוך בוהק כשמש, וקעקוע של ירח לזכרה של שירה, שנרצחה יחד עם עמית במסיבת "הנובה". לדבריה, עמית ושירה היו כמו השמש והירח. מיי הייתה איתן באותה מסיבה וניצלה בנס, לאחר שנפצעה.
גם שחר קעקעה על גופה מזכרת מעמית בדמות כנפי מלאך. שגב, מנהל המשמרת, קרא לעמית "יונה", משום שנהגה לאכול בפה פתוח ולהשמיע רעשי לעיסה, וכשהייתה מרוצה מהאוכל, הניעה את כתפיה בתנועות ריקוד. הוא קעקע על רגלו זוג יונים לזכרה. לדבריו: "ציפור לא נוחתת על ענף בגלל שהיא סומכת שלא יישבר, היא סומכת על עצמה שתוכל לעוף". עמית סמכה על עצמה וידעה שכל קושי הוא זמני, ושום דבר לא היה קשה או עצוב מדי כדי למחוק את החיוך מעל פניה.
עדי כותבת על הפגישה האחרונה שלה עם עמית ועל הגעגוע, ואלה הדברים בלשונה: "אני זוכרת שבפעם האחרונה שנפגשנו ביום ההולדת של סבתא סיפרת לי איך היה לך בדרום אמריקה ואמרת לי שבפעם הבאה שנפגש אצל סבתא בארוחת שבת תעזרי לי לתכנן את הטיול שלי. אפילו סיפרתי לגלי שאין לה מה לדאוג, עמית הייתה שם והיא בטוח יודעת, היא תעזור לנו. כל כך אהבת את החיים ואת החופש וטיולים ומסיבות ותמיד היית הכי מיוחדת, תמיד היית הכי חכמה והכי יפה, תמיד היית גאווה, מושא להערצה. אף פעם לא דפקת חשבון לאף אחד ועדיין מצאת את הדרך לכבד את כולם, תמיד הערצתי אותך על זה. בכל פעם שאני שומעת את החברים שלך מדברים עלייך ומספרים מה היית בשבילם, אני מבינה כמה ממך פספסתי ועד כמה לא הכרתי כל כך הרבה צדדים שלך. את היית מלאך על האדמה, קרן שמש. הארת לכולם את הדרך. אני חושבת שהדבר שהכי זכור לי ממך זה כשהיינו קטנות והיינו שוכבות על המיטה של סבתא ומרכלות על הכול ועל כולם. היית מייעצת לי מה לעשות עם חברות ומספרת לי על דברים שקרו לך בשבועיים האחרונים במהלכם לא נפגשנו, ואני תמיד הייתי מסתכלת עלייך בכזו הערצה, כי איך אפשר שלא. אפילו את הים שהפך ל'מקום שלי' התחלתי לאהוב בזכותך. כשהיינו קטנות, סיפרת לי כמה את אוהבת ללכת לשבת בים עם חברים. יום אחרי זה סיפרתי למעיין על בת הדודה המגניבה שלי, שהולכת עם החברים שלה לים, ומאז כל יום היינו שם – גם שנים קדימה. כל כך קיוויתי שכשאשתחרר ואת תחזרי מהטיול נתקרב שוב, נוכל להחליף חוויות ולשבת לדבר. הייתי מספרת לך איך הרגשתי במקום ההוא שהמלצת עליו, ואת היית עונה שידעת שאני אוהבת ומספרת על הלימודים שהתחלת לא מזמן. אבל פספסתי את ההזדמנות שלי, ובכל זאת אני מודה על כל מה שאני כן זוכרת ממך. ועכשיו, אני לומדת עלייך בכל פעם קצת מסיפורים של אחרים, וכל יום מעריצה אותך קצת יותר. עמיתי, איזה עולם משוגע. אוהבת אותך לנצח, עדי".
אתי, אשתו של גיל, נוהגת להדליק נר נשמה ולדבר אל עמית בקול רם. היא מקווה שהיא במקום טוב.
עמית הייתה ילדה של נתינה, שאהבה אנשים באשר הם, והם אהבו אותה. היא כבשה את ליבם בחיוך שלה ובטוב ליבה. לכן, הוריה ראו לנכון לשמר את זכרה באמצעות מתן תרומה לקהילה.
"פרויקט עמית" - "מחבקים את החיים"
הרב שניאור מבית חב"ד בראשון לציון מסור מאוד לקהילה. לאחר האסון, הרב הגיע במשך מספר ימים רצופים לבית משפחת להב וביקש לדעת במה הוא יכול לעזור. הוא הקסים את ג'קי במסירותו. הרב העלה את הרעיון לחבר בין משפחות שכולות לבין נשים שזה עתה ילדו והביאו חיים חדשים לעולם. כך הוקם המיזם לחלוקת ערכות לידה ליולדות תושבות הדרום, וכן לנשים הרות שיקיריהן גויסו למילואים והן נאלצו לעבור את הלידה לבדן. לערכות הללו, עליהן הוטבעה תמונתה של עמית, צורף פתק אישי לעידוד היולדת. הפרויקט לעילוי נשמתה של עמית נקרא "מחבקים את החיים" והוא מעיד, יותר מכול, על בחירתה של משפחת להב בחיים ועל רצונה לתת "זריקת עידוד" לכל בית ישראל וללמדנו שעלינו להסתכל קדימה ולבחור בטוב.
עשרות מכתבי תודה הגיעו לבית המשפחה, והיולדות ציינו כי הדבר חיזק את ליבן ברגעים קשים. היו ביניהן שכתבו כי בחרו לתת לילדתן את השם עמית – ששמה ייזכר לתמיד.
הנצחה על הר הקילימנג'רו
משלחת של חמישה עשר מטפסי הרים יצאה להר הקילימנג'רו – ההר הגבוה ביותר באפריקה – על מנת להנציח את הנופלים במלחמת "חרבות ברזל" ואת הנרצחים בשבעה באוקטובר. הם עברו על תמונות הנרצחים ממסיבת ה"נובה" ומיישובי העוטף ובחרו מתוכן מספר תמונות. ביניהן, הייתה גם תמונתה של עמית, ששבתה את ליבו של יוסי נבון, אחד המטפסים, והוא החליט לבחור בה.
תמונות מהאינסטגרם
אתר "קווים לדמותם" לזכר הנופלים
"קווים לדמותם" הינו מיזם הנצחה התנדבותי שמטרתו לספר את סיפוריהם של נרצחי השבעה באוקטובר וחללי מלחמת "חרבות ברזל", המלחמה שעליה הכריזה מדינת ישראל כנגד ארגון הטרור "חמאס" בתגובה למתקפת השבעה באוקטובר, דרך איורים וסיפורים אישיים. באתר מופיעה רשימת הנופלים, ולצד כל אחד מהם איור המייצג אותו, שנוצר בעבודת יד ונשלח כתרומה למשפחה.
בטקסט שנכתב על עמית, לצד האיור שלה, נאמר, בין השאר: "עמית היא מסוג האנשים שחולמים להיות ומסוג האנשים שחולמים שיהיו מהם עוד בעולם. ניקח מעמית את היכולת לשלב הכול מהכול ולנצל כל רגע, תמיד להיות בראש ולהצטיין, להיות מלאים בשמחה ולפזר טוב ואהבה".
תרומה לבית הכנסת
הוריה של עמית, שבחרו באופן מודע בחיים ובטוב, ראו לנכון להנציח את דמותה בדרך שתישמר לדורות. הם הקימו ויטראז' בבית הכנסת לזכרה של עמית, ובו מופיע מוטיב עוף החול בהקדשה. משמעותו הרוחנית ביהדות משקפת את רעיון ההתחדשות ומביעה את האמונה כי אחרי החושך מגיח האור, ומתוך האפר צומח ניצן חדש. בנוסף, המשפחה השתתפה בעלות הכנסת ספר תורה חדש ומהודר לבית הכנסת.
בקבוק יין ממותג
לקראת חגי תשרי התשפ"ה, ג'קי הזמין מארזים של שני בקבוקי יין, אדום ולבן, מיקב בן זמרה, שעליהם תווית הנושאת את סיפורה של עמית, כדי שנוכחותה תִּשרה בבתים רבים בישראל בערבו של החג המבשר על שנה חדשה. מתחת לתמונתה נכתב המוטו של חייה: "פשוט להיות", ועל הבקבוק, בחלקו האחורי, נכתב כך:
עמית אהבה את החיים.
היא נהנתה לגלוש על גלים, לצלול בים, לרכוב על סוסים, לרקוד ולטייל בעולם.
עמית אהבה מאוד מוזיקה, מסיבות ולהיות עם חברים.
ילדת אור ואהבה, שצחוקה המתגלגל הדביק את כולם והאנרגיה החיובית שלה משכה אליה אנשים כאבן שואבת.
עמית היפהפייה, הנבונה, הסקרנית והמוכשרת, הייתה מקור גאווה ושמחה למשפחתה ולכל מי שהכיר אותה.
שאיפותיה היו גבוהות, היא הצטיינה בכול ועתידה היה לפניה.
תוכניות רבות ותקוות גדולות נגדעו בירייה אחת במקום שבו הייתה אמורה לחגוג את החיים.
עמית השאירה חותם על כל הסובבים אותה, ורוחה תיוותר עימנו לעד.
אנדרטה ברעים
גיל, דודה של עמית, הקים אנדרטה מרשימה לזכרה, במו ידיו. הוא חש שהוא מרגיש את נוכחותה שם, במקום האחרון שבו הייתה. הוא בנה סקיצה במשרד שלו – ריבוע בטון יצוק לאדמה, עליו תמונתה של עמית וסביבו דשא סינתטי ולמעלה עץ החיים. היה לו חשוב שיהיו בה המון פרחים. בעיניו, לעמית הייתה הילה של משהו מיוחד. הצחוק שלה היה סוחף והיא הייתה מוארת.
האנדרטה של עמית ושירה ב"רעים"
הגלעד לזכרה של עמית בשדה בו מצאה את מותה
המשפחה חיפשה את המקום המדויק בו נלקחו חייה וקיבלה מהשב"כ מפה עם נקודת הציון הספציפית. כשהגיעו למקום, ראו פרח סחלב שעליו קשור סרט לבן והבינו כי שם הייתה עם שירה. אנשי זק"א סימנו את המקום בסרט כדי שיוכלו לאסוף את גופתה. בעוד מיכל וגיל מסתובבים ליד העמוד עם תמונותיה של עמית, עבר שם פרפר והסתובב סביבם. זה היה הפרפר היחיד שנראה בסביבה. ובכל פעם שהמשפחה מגיעה לבקר במקום, פרפר או שניים מרחפים להם ליד האנדרטה של עמית ולא בשום מקום אחר.
גיל תקע עמוד באדמה והניח עליו את תמונתה של עמית, וכך התפתח הרעיון של הגלעד. אחותה של אסתר הכינה פסיפס תמונות של עמית על גבי פרספקס, והוא הוצב בסמוך לגלעד. על האנדרטה שלה ברעים נכתב: "לכי עכשיו לזרוח כמו שמש, יש לך כנפיים תעופי רחוק". האנדרטה הפכה לאתר אליו המשפחה מגיעה לעיתים קרובות, כדי לסדר אותו ולהתייחד עם זכרה של עמית במקום האחרון בו שרה ורקדה.
רינת אומרת שעמית הייתה עולם ומלואו, ועולם ומלואו אבד. לכן, חשוב שעמית תהיה בתודעה הישראלית לעד. ישנן פעילויות רבות נוספות, שכולן נועדו להנציח את זכרה של עמית בכל דרך אפשרית:
בפסטיבל המוזיקה "אוזורה" שבהונגריה התקיימה מסיבת טבע אליה הייתה עמית אמורה לנסוע. לאחר מותה, נתלתה תמונה על דגל בשטח הפסטיבל.
דף האינסטגרם "REMEMBER AMIT" מנוהל על ידי שגב, שגם יצא לרכוב על סוסים עם יובל ביום הולדתו, לזכרה של עמית. שירה, בתה של שלי, מנציחה את עמית בכל מקום בו היא שרה.
קבוצת ישראלים שנסעו ל"מידברן" בארצות הברית ביקשה להנציח את עמית. מיכל שלחה להם תמונות וטקסט וקיבלה במייל את התמונות מהאתר בנבדה שבו הקימו מעין גלעד לזכרה.
המכללה האקדמית תל אביב יפו הקימה לאחרונה גינת הנצחה, לה קראה "בוסתן הנופלים". לקראת יום הזיכרון 2026 קיימו במכללה טקס זיכרון והמשפחה הוזמנה לטקס הנחת אבן הפינה.
בימים אלה הוקמה גם גינת זיכרון לזכר בוגרי ובוגרות בית ספר תיכון עירוני י"א בראשון לציון, רובם חללי טבח השבעה באוקטובר, והמשפחה הוזמנה לטקס חשיפה.
מיזם "אוקטובר הבא" מחבר בין חיילים שנפלו ואזרחים שנרצחו לחברות הזנק. עמית למדה מחשבים ותכננה להתפתח בתחום. היא יכלה להיות היזמית הבאה בעולם ההיי־טק, ודרך הפלטפורמה הזו מספרים את סיפורה. וכך נכתב באתר "NEXT OCTOBER":
"בסיס הרעיון הוא להקים סטארט־אפ חדשני, או לשייך סטארט־אפ צעיר שהוקם לא מכבר, בעבור כל חייל או חיילת שנפלו בקרבות וכל אזרחית ואזרח שנפלו קורבן לחיות האדם שתקפו את מדינת ישראל בשבעה באוקטובר 2023. כ־1400 הסטארט־אפים ילוו את משפחות הקורבנות וישמרו את זכרם בדרכים שונות שיותאמו לאופי הנרצחים והנופלים, למשפחותיהם וליכולות המתפתחות של החברות המאמצות". החברה שאימצה את עמית נקראת "OCTOPUS AI" והיא מציעה תוכנה לניהול מדיה חברתית.
בוסתן הנופלים באקדמית תל אביב יפו
גינת הזיכרון בתיכון מקיף י"א, ראשון לציון
מיזם "אות חיים"
בעקבות מתקפת השבעה באוקטובר החליטו מספר חברות וארגונים לשנות את לוגו החברה שלהם לכתב ידם של הנרצחים. איגוד הגזברים, בו חבר גם ג'קי, החליט לקחת חלק במיזם המיוחד הזה והוסכם כי לוגו האיגוד ייכתב בכתב ידה של עמית.
בדף הפרסומי שהוצא בנושא, עליו חתום יו"ר האיגוד, אריה ברדוגו, צוטטו מילותיו של חיים גורי משירו "עשוי מאותיות":
וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם,
לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ.
אַתָּה תִמָּשֵׁך, עָשׂוּי מֵאוֹתִיּוֹת.
זֶה לֹא מְעַט.
מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ.
מפרשים של תקווה
ביולי 2025 הושקו שתי מפרשיות חדשות שנתרמו על ידי משפחות להב ואילון בסיוע מועדון השיט של מכמורת, שמטרתן ללמד ילדים להתחרות בשייט מפרשיות. על שתי מפרשיות אלה הוטבעו תמונותיהן ושמותיהן של עמית ושל שירה אילון – חברתה הטובה. יוזמה זו נועדה להעביר מסר של תקווה, והבחירה בים נראתה למיכל וג'קי אך טבעית, משום ששתי הבנות אהבו את הים ועמית בילתה בו שעות ארוכות בצלילה לעומק או בגלישה על הגלים.
לדברי ג'קי, הים מרחיב את ליבו של האדם ומאפשר לו להשתחרר מהמועקה ומהעצבות. לראות את שתי הסירות מפליגות לעבר האופק ואת תמונות הבנות מתנופפות בחדווה על התרנים, מחיה את דמותן מחדש ומנכיח אותן בין החיים. כל תנודת גל מפיחה חיות בתמונותיהן המחייכות, הנעות להן בחופשיות עם הרוח, ומציתה מחדש את התקווה.
בנוסף, תלמידי מועדון השיט הלומדים ומפליגים בסירות המפרש נחשפים לסיפור חייהן של עמית ושירה ולומדים להכיר את דמותן. בדרך זו ההנצחה הופכת לחלק ממסע חינוכי חי ונושם. יש במיזם גם ממד סמלי ומרגש במיוחד. כאשר סירות המפרש יוצאות להפליג בים, תמונותיהן של עמית ושירה המוטבעות על המפרשים נראות למרחוק. לא אחת קיבלנו תמונות מאנשים שישבו על החוף או טיילו לאורכו, הבחינו במפרשים וצילמו אותם שטים בים.
הכשרת דור מפקדים:
אופק, אחיינה של אסתר גיסתה של מיכל, בחר להנציח את עמית במסגרת קורסי מכ״ים אותם הוא מדריך בצה״ל. במהלך הקורס הוא מספר לחניכיו על עמית, משתף אותם בסרטונים מחייה ומביא בפניהם את סיפורה. הוא מספר להם מי היא הייתה ומתאר את מה שאירע בשבעה באוקטובר.
בסיום כל קורס מקבל כל אחד מהחניכים, כחלק מהפק״ל האישי שלו, דף הנצחה המוקדש לעמית ובו תמונתה, תקציר סיפורה וסיפור הירצחה במסיבת הנובה.
כך, מקורס לקורס, סיפורה של עמית עובר הלאה אל חיילים צעירים העושים את צעדיהם הראשונים כמפקדים בצה״ל. דרך הסיפור, התמונות והזיכרון, הם פוגשים לרגע את עמית – את מי שהייתה, את החיים שחיה ואת החיים שנגדעו בשבעה באוקטובר.
25.9.2000 — 7.10.2023
אהובה על הוריה מיכל וג׳קי, ועל אחיה אורי ויהלי
״לנצח אנגנך.״