שיר הסיום
שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים / שאול טשרניחובסקי
שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת אֶל
פּוֹרַחַת לְאִישׁ וְאִישׁ.
יֵשׁ כָּל שְׁנוֹת חַיָּיו דּוֹרֵשׁ לָהּ
יֵשׁ מוֹצָא אוֹתָהּ חִישׁ.
וּבְדַרְכֵי חַיִּים נָטַע בָּם
עַד אִם יוֹמֵנוּ רֵד,
כָּל פֶּרַח נִפְגֹּשׁ נִשְׁאֲלָה:
"הָאֵת שׁוֹשַׁנְתִּי? אַתְּ?"
וְיֵשׁ עֶרֶב-חֹרֶף נוּגָה בָּא,
וְאֶבְלוֹ שַׁדְמוֹת בַּר.
תִּתְבּוֹנֵן, תַּבְחִין דַּרְכְּךָ –
שׁוֹשַׁנְתֵּךְ נִקְטְפָה כְּבָר.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּמְצְאָה לוֹ
וּבִשְׁעָתוֹ קָטַף זוֹ
וְאוֹי לוֹ לְאִישׁ לֹא הִכִּיר בָּהּ
בְּדַרְכֵי חַיָּיו הוּא.
טוֹב לוֹ, לוּ כָּבָה נֵרוֹ בּוֹ,
וְכַנֵּפֶל יָרַד בּוֹר:
הֵן דּוֹמֶה הוּא לָעִוֵּר זֶה,
שֶׁחָשַׁךְ בַּעֲדוֹ אוֹר.
וְיֵשׁ עֶרֶב-חֹרֶף נוּגָה בָּא…
שאול טשרניחובסקי
עמית להב הי״ד
25.9.2000 — 7.10.2023
אהובה על הוריה מיכל וג׳קי, ועל אחיה אורי ויהלי
״לנצח אנגנך.״