פתח דבר
הספר הזה לא היה אמור להיכתב. אין דבר טבעי בהחלטה לכתוב את סיפור חייה של ילדה בת עשרים ושלוש, בשיא עלומיה, ילדה שעדיין לא חוותה חיים שלמים. ההחלטה הזו נכפתה עלינו בשבעה באוקטובר של שנת 2023, אז נפל דבר בישראל. פקד אותנו אסון, שלא היה לו אח ורֵע בכל שנות קיומה של ארצנו הקטנה.
המציאות האיומה אליה נקלענו באותה שבת סתווית של שמחת תורה שינתה את המציאות שלנו ברגע אחד. בשבת אחת באמצע אוקטובר, קרסה מערכת הביטחון הלאומית, הקולקטיבית והאישית של ישראל, ואנחנו נזרקנו אל תוך כאוס בלתי נתפש.
בשידור חי, נחשפנו לזוועות שלא ניתן היה לעכל והדמיון לא יכול היה להכיל. אלפי מחבלים פרצו את הגבול הדרומי של המדינה, פלשו ליישובי העוטף והשתלטו על המקום. ילדים, נשים, צעירים וזקנים נרצחו אחרי התעללות קשה, בבתיהם, בשבילים ובכבישים. אחרים נחטפו בפראות בידי אותם בני בליעל ונלקחו בשבי.
באותן שעות טרגיות, ולרוע המזל, התקיימה באזור מסיבת "הנובה", מסיבת טבע עליזה בה נכחו אלפי צעירים וצעירות, שיצאו לבלות ולשמוח. בעיצומו של ריקוד מלא חדווה לאור זריחה, נשמע קול האזעקה "צבע אדום". אימה אחזה בכל מי שהיה שם, והם נפוצו לכל עבר. היו מי שהצליחו לברוח ולהינצל, אחרים הסתתרו וקיוו לטוב. אלה שנתפסו, נלקחו בשבי או נטבחו בדם קר.
אחת מהבנות היפות והטובות שהיו שם, הייתה עמית שלנו. ילדת אור ואהבה, שצחוקה המתגלגל הדביק את כולם, והאנרגיה שלה משכה אליה אנשים כאבן שואבת ורבים רצו את חברתה. עמית נסה לשדה סמוך עם חבריה, ובמרוצתה לא ראתה את הכדורים שפגעו בה מאחור. היא מתה במקום.
עמית היפה והנבונה, שחוותה את העולם בעיניים סקרניות ובידיים פרושות לרווחה, הייתה מוכשרת והצטיינה בכול. עתידה היה לפניה, שאיפותיה היו גבוהות והיא עמדה להתחיל את לימודיה האקדמיים בתחום מדעי המחשב. תוכניות רבות ותקוות גדולות נגדעו בירייה אחת במקום שבו הייתה אמורה לחגוג את החיים.
עמיתי, אהובה שלנו, אומנם אינך נמצאת עוד פיזית לצִדנו, אך רוחך איתנו לעד, באשר נלך. למרות גילך הצעיר, לימדת אותנו חברות אמיתית מהי. לנצח נזכור את אישיותך המיוחדת והאותנטית ואת נועם הליכותייך. הוקסמנו מהפתיחות שלך ומהקלילות בה התנהלת בחייך, מהנחרצות בה קיבלת החלטות באופן עצמאי ומהדרך בה בחרת להרחיב את אופקייך. הערכים עליהם גדלת, של רצינות והתמדה, אחריות, יושרה, נתינה ואהבת האדם באו לידי ביטוי באופן מיטבי באופייך, והיית מקור של גאווה ונחת לכל המשפחה.
ספר זה נועד להנציח את מסלול חייך הקצר, אך הגדוש בחוויות, ואת דמותך יוצאת הדופן, שתשמש כמגדלור לסובבים אותך. זו ההזדמנות לומר תודה ענקית לכל בני המשפחה, החברים והקרובים, שתרמו מזמנם ושיתפו אותנו בזיכרונותיהם מעמית. בלעדיכם ספר זה לא יכול היה להתקיים.
אוהבים אותך תמיד,
אבא, אימא, אוֹרי ויהלי
25.9.2000 — 7.10.2023
אהובה על הוריה מיכל וג׳קי, ועל אחיה אורי ויהלי
״לנצח אנגנך.״